(חשוב לציין כי לא מדובר במאמר מדעי!!! מדובר בחיבור של תיאוריית העצמי עם הסקה פילוסופית גרידא. יתכן מאוד כי החיבור הפילוסופי המתואר כאן רחוק מאוד מהאמת. אין הוכחה לנכונות הדברים. אם התוכן פוגע בקוראים עימכם הסליחה!!!!!)
לפני שאתחיל בדיון בנושא, ברצוני להציג בפני הקוראים מושג אשר הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט טבע: "עצמי אמיתי".
המונח "עצמי אמיתי" מתייחס לאדם אשר מפתח זהות סובייקטיבית ואותנטית. ויניקוט (1960) כותב כי:
" העצמי האמיתי בא מן החיוּת של רקמות הגוף ומפעולות הגוף, כולל פעולת הלב והנשימה. הוא קשור הדוקות עם "התהליך הראשוני", ובתחילה אינו מגיב לגירויים חיצוניים אלא הוא ראשוני. אין טעם לנסח את רעיון העצמי האמיתי אלא למטרה של ניסיון להבנת העצמי הכוזב, כי הוא רק מקבץ יחדיו את פרטי החוויה של החיוּת...".
ז"א, מדובר ביכולת של האדם להבין את עצמו ולהיות מחובר לגופו ולרצונותיו. יכולת זאת מתחילה להתפתח מיומו הראשון של התינוק הנולד ופיתוחה תלוי בסביבתו של אותו תינוק. אם התינוק גדל בסביבה אשר מותאמת לצרכיו, יכולת זאת תמשיך ותתפתח (למשל לאכיל אותו כאשר הוא רעב). אולם, במקרים בהם מתרחשת הפרה חוזרת ונשנת (למשל, לכפות עליו אוכל כאשר אינו רעב או לא לתת לו אוכל כאשר מבקש), עשוי להתפתח עצמי כוזב.
וויניקוט דירג את העצמי הכוזב על פני רצף של 5 דרגות כאשר בקיצוניות אחת העצמי הכוזב מתחזה לאמתי, והצופים נוטים להאמין שהוא האדם האמיתי. בקיצוניות זאת האני האמיתי מוסתר והאדם עצמו חסר הנאה מהחיים ויצירתיות. הרבה פעמים מדובר באנשים אשר אינם מחוברים לעצמם ואינם יודעים מה הם באמת מרגישים, חושבים או רוצים. רגשותיהם, מחשבותיהם ורצונותיהם מוכתבים ע"י מה שנראה כי הסביבה מצפה מהם והתחושות הדומיננטיות אותם הם חווים כוללים תחושות של ריקנות, שעמום, נתק רגשי, אוטומאטיות, העדר ספונטאניות וחופש ותפקוד טוב בתחומים חיצוניים וטכניים. זהו מצב המתרחש על פני זמניים שונים ומצביים שונים. על מנת שהאדם יוכל להתחבר שוב לעצמו, יהיה עליו לעבור טיפול בו הוא ילמד את מה שנמנע ממנו בינקותו.
בקיצוניות השנייה יש את ה"בריאות" כאשר מדובר על היכולת להתנהל בחברה וכולל נימוסים ואיפוק. ז"א, שהאדם יהיה מסוגל להסתיר את רגשותיו, מחשבותיו ורצונותיו על מנת שיוכל להיות חלק מחברה הכוללת אנשים אחרים עם דעות שונות. יחד עם זאת, אותו אדם יודע מה הוא רוצה, חושב ומרגיש רק הוא שומר זאת לעצמו.
כעת, אני רוצה להדגים זאת בתחום החלפת זוגות . האם יתכן כי אותם זוגות אשר שייכים לעולם ה- Swingers הם בעצם אנשים בריאים אשר מחוברים לרצונותיהם ותשוקותיהם? האם הם אנשים אשר מצאו דרך ליהנות מחיי סקס מגוונים ומסעירים בלי הסיכון לפרק את מערכת היחסים שלהם, וכך להתאים את עצמם על פני השטח לרצונות החברה? הרי, אם נחשוב שנייה על הרעיון של מונוגמיה, האם מונוגמיה באה לבני אדם באופן טבעי כמו שמקובל לחשוב, או שבעצם מדובר בשטיפת מוח חברתית הנועדה להעצים ולשמר את המסגרת הזוגית בכלל והנישואים בפרט? אם ניקח את עולם החי כדוגמא, ניתן לראות כי ישנם מעט מאוד בעלי חיים המתנהגים באופן מונוגמי. ולא רק זה, במחקר אשר נערך נמצא כי גם בקרב חיות אשר חיות בזוג , הצאצאים אינם שייכים לזכר.
אומנם קצת קשה להסתכל על עולם החי כדוגמא, מאחר ואנחנו רואים את עצמנו כמפותחים מהם אולם אין להתעלם מהמשותף בינינו לבנם- הצורך להתרבות ולהפיץ את הגנים שלנו ככל הניתן.
על מנת לחזק את הטענה עוד יותר, ניתן להסתכל על הסטטיסטיקה:באחד המחקרים נמצא כי 50% מהנשים בוגדות בבעליהן, ו-70% מהבעלים בוגדים בנשותיהם. בנוסף, ידוע כי גם גברים וגם נשים נוטים "לפזול" לצדדים (אפילו בשלב מוקדם ביחסים) וכי אצל לא מעט זוגות התשוקה ביחסים הולכת ויורדת ככל שהקשר מתקדם. האחוזים הגבוהים של הבגידות מעידים כי למרות שרבים רוצים לשכב עם בני זוג אחרים ואף עושים זאת, הם מעדיפים להסתיר זאת מבני הזוג שלהם. מדוע? האם יתכן כי הסיבה נתונה בחינוך שחונכנו מגיל צעיר לנאמנות? האם זאת הסיבה כי עבור רובנו המחשבה על בן הזוג שלנו מקיים יחסים עם אדם אחר מעורר בנו רגשות עזים של קנאה? הרי בסופו של דבר הנתונים מראים כי כולם רוצים וכולם עושים אותו דבר (ויתכן שאלו שלא מרגישים שהם רוצים פשוט לא מחוברים ל"עצמי האמיתי" שלהם...). אנחנו טוענים כי אנחנו מסתירים זאת על מנת להציל את מערכת היחסים שלנו כאשר בעצם אנחנו מכניסים אליה שקרים וסודות.
וזה מחזיר אותי לפתרון של סווינגרס . בעצם מדובר גם במימוש הרצונות הבסיסיים שלנו לקיום יחסי מין עם אנשים אחרים, תוך שמירה על הזוגיות ואף חיזוקה. כמובן שהדבר תלוי ביכולת שלנו להתגבר על תחושות הקנאה. הרי, ללא היכולת להתגבר עליה הדבר עשוי להזיק לקשר ואף להביא לסיומו. אולי ההבנה כי ה"עצמי האמיתי" של כל אחד מאיתנו באיזשהו מקום שואף ומעוניין בקיום יחסי מין עם פרטנרים נוספים (יש המעוניינים בכך יותר ויש המעוניינים בכך פחות- כל אחד והיצר המיני שלו) עשוי לרכך את תחושת הקנאה ולהביא להבנה כי לא מדובר ב"פגיעה אישית" או ש "אתה לא שווה מספיק " אלא מדובר בדבר טבעי- הרצון להתרבות ולגוון.
אנו תוהים האם אכן מדובר בפתיחות או שמא מדובר בשעמום מבן הזוג ?
השבמחקאו באופן קצת יותר בוטה האם זה באמת מעיד על רמת פתיחות גבוה שלא כל אחד יכול להגיע אליה או פשוט כבר לא אכפת לבני הזוג אחד מהשני עד שהם מוכנים לעשות הכל בשביל הריגוש שבזיון ?