חילופי זוגות ומסגרת הנישואים- איך זה מסתדר?

מוסד הנישואים עובר תמורות רבות בשנים האחרונות. אחד מהשינויים הדרמטיים הינו תפיסת מוסד הנישואים כמגיע, בד בבד, עם יחסים מונגמיים בין בני הזוג.

זוגות רבים מנהלים היום, במקרה הטוב- נישואים פתוחים (כאשר הכוונה שלכל אחד מבני הזוג יש את החופש לקיים יחסי מין עם פרטנרים שונים) או חילופי זוגות, ובמקרה הפחות טוב- רומניים סודיים או סטוצים. אני מניחה כי אחת הסיבות לכך נובעת מהמידע והנגישות הרבה המתאפשרת בזכות אתרי האינטרנט. אתרים רבים מציעים את האופציה להכיר אנשים המעוניינים בקיום יחסי מין בלבד. כמו כן, ישנם לא מעט אתרים לחילופי זוגות, כמו גם אנשים המעוניינים לצרף צלע שלישית או להיות אותה הצלע.

בעני, המעלה בחילופי זוגות ובנישואים פתוחים (בניגוד לדרכים האחרות) היא ידיעה והסכמה של שני הצדדים. כידוע, סודות מחלחלים ופוגעים ביחסים ובקירבה.

אולם, במקרה של יחסים פתוחים, עדין קיימים דברים מתחת לפני השטח. כל אחד מבני הזוג אינו מעורב בחלק משמעותי בחייו של בן זוגו, דבר אשר עשוי לפגוע ולעורר רגשות שליליים כגון קינאה, פחד ועוד. בנוסף, ישנן סיטואציות רבות אשר עשויות לעורר בעיות בקשר ובמבנה זה של נישואים. למשל, במצב בו אחד מבני הזוג נמצא בקשר פתוח בעוד השני באותה תקופה נמצא לבד.

בחילופי זוגות, לעומת זאת, ה"ביחד" נשאר שלם. שני בני הזוג לוקחים חלק בכל אירועי הסווינגינג. כך, אין תחושה של הסתרה. כמובן, שגם במקרים כאלו קינאה יכולה להתעורר- במיוחד בקרב זוגות שסגנון חיים זה אינו מתאים להם.

אם ננסה לחשוב מה ההבדל בין החלפת זוגות לבין סוגים אחרים של פירוק המונוגמיה, נגיע לשני דברים עיקריים: תקשורת וביטחון.

• תקשורת- ברגע שבני הזוג אינם משתפים או אף מסתירים חלקים משמעותיים מחייהם, הדבר עשוי לפגוע בקרבה, כמו גם באינטימיות. הסיסמא הידוע כי "מה שלא יודעים, לא פוגע", הרבה פעמים לא עובדת במציאות. כאשר אחד מבני הזוג מנהל רומן, הדבר עשוי להשפיע באופן ישיר על יחסו כלפי בן זוגו.
• ביטחון- אחת הסיבות העיקריות בגינה אנשים נכנסים למוסד הנישואים הינה תחושה הביטחון שמסגרת זאת מעניקה. חלק מהביטחון הינו אשלייתי (הרי אין דבר בטוח, הכול יכול להשתנות בכל רגע נתון) אולם ישנה תחושה כי "אתה לא לבד" וכי "יש לך על מי לסמוך". תחושה זאת עשויה להתערער ברגע שבן הזוג שלך מסתיר ממך דברים או כאשר הוא נעלם בשעות לא שגרתיות. גם במצבים בהם בני הזוג נמצאים במערכת יחסים פתוחה, תמיד מרחפת לה התחושה כי אולי הרומן יתפתח לסיפור אהבה אשר יהרוס את הקשר.

בחילופי זוגות , לעומת זאת, ישנה תחושה של פתיחות ושיתופיות. הכל נעשה ביחד וקובעים חוקים ברורים על מנת ששני בני הזוג ירגישו בנוח ולא תתערער אותה תחושת ביטחון.

לסיכום, נראה כי החברה אט אט זונחת את התא המשפחתי הקלאסי ומפנה את מקומה לגישה מודרנית יותר (זוגות חד מיניים, מערכות יחסים למטרת הבאת ילדים, נישואים פתוחים ועוד). מהסקירה כאן נראה שחילופי זוגות הינה אחת הדרכים לקיים מערכת יחסים אינטימית, אשר מקנה ביטחון ובו זמנית מאפשרת קיום יחסי מין עם מגוון בני זוג.

כמובן שחילופי זוגות אינם מתאימים לכולם, וישנם שהקנאה והרכושנות לא מאפשרות להם לקחת חלק בסגנון חיים זה. ישנם גם כאלה המעדיפים לנהל רומן "מאחורי הגב" מאחר ואינם מוכנים כי בן זוגם יפעל באופן דומה. אולם, אני מאמינה שבמידה ובחרת לקיים יחסים עם בני זוג אחרים, עדיף לעשות זאת תוך שיתוף בן הזוג.

נשות הסווינגרס: בחירה או כפייה?

שאלה שכיחה הנשאלת ע"י גברים ונשים אשר עולם ה סווינגרס זר להם היא "כיצד גבר יכול לאפשר לאשתו לשכב עם גבר אחר? ההנחה השגויה שבד"כ מונחת בבסיס השאלה היא כי נשים נגררות או נכפות ע"י בעליהן להיכנס לעולם חילופי זוגות בניגוד לרצונן. מה שרוב האנשים שוכחים הוא שגם לנשים יש רצונות ופנטזיות מיניות לא פחות, ולפעמים אף יותר, מגברים.

אם כך, כיצד הגיעה לתודעתנו הנחה שגויה זאת?

מאחר ועד לא מזמן הייתה אפליה ברורה מבחינת היחס החברתי כלפי מיניותן של נשים לעומת הגברים, נשים דוכאו מינית. במידה והתגלה כי אישה קיימה יחסי מין לפני חתונתה, הדבר פגע בכבודה, בכבוד המשפחה ואף הקטין את סיכוייה למצוא זיווג ראוי.

המצאת הגלולה למניעת הריון כמו גם קבלה של קיום יחסים לפני הנישואים יצרה מהפכה בתחום עבור הנשים. כיום, בחברה הליברלית, כמות הפרטנרים שהיו לאישה מסוימת אינה מהווה פקטור עבור רוב בני הזוג הפוטנציאלים. מעט מאוד נשים "שומרות את עצמן לחתונה". ניתן אף לומר כי היוצרות התהפכו ואישה (בחברה הליברלית) אשר עברה את גיל 20 ועדין לא קיימה יחסי מין, נחשבת ל"פחות מנוסה", "בתולה זקנה" ועוד.

חילופי זוגות והאורגזמה הנשית

אם נחזור לתחום חילופי זוגות , ניתן לראות כיצד החלפת פרטנרים רבים בזמן מצומצם יותר מתאים מבחינה אנטומית לנשים שבחבורה. כידוע, על מנת שאישה תחווה אורגזמה היא זקוקה לזמן וגירוי רבים יותר לעומת הגבר. בנוסף, הגברים זקוקים למרווח זמן מינימלי (בין מספר דקות עד למספר שעות) בין אורגזמה לאורגזמה, בעקבות מגבלות פיזיות אשר קשורות לייצור תאי הזרע. נשים, לעומתם, יכולות מבחינה אנטומית לחוות מספר רב של אורגזמות ברצף והחשק המיני שלהן אינו יורד. כך, עבור נשים, חילופי זוגות עשוי להוות דרך מצוינת למימוש הפוטנציאל הגלום- חווית אורגזמה אחר אורגזמה אחר אורגזמה.... זאת לעומת קיום יחסי מין עם פרטנר אחד, אשר הסיכויים כי הוא יוכל להביא אותה באופן תדיר למולטי אורגזמות, באמצעות איבר מינו, קטן מאוד.

חשבתם פעם על האפשרות כי אנשים אשר משתתפים בחילופי זוגות הינם אנשים אשר יותר מחוברים לעצמם?

(חשוב לציין כי לא מדובר במאמר מדעי!!! מדובר בחיבור של תיאוריית העצמי עם הסקה פילוסופית גרידא. יתכן מאוד כי החיבור הפילוסופי המתואר כאן רחוק מאוד מהאמת. אין הוכחה לנכונות הדברים. אם התוכן פוגע בקוראים עימכם הסליחה!!!!!)

לפני שאתחיל בדיון בנושא, ברצוני להציג בפני הקוראים מושג אשר הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט טבע: "עצמי אמיתי".

המונח "עצמי אמיתי" מתייחס לאדם אשר מפתח זהות סובייקטיבית ואותנטית. ויניקוט (1960) כותב כי:

" העצמי האמיתי בא מן החיוּת של רקמות הגוף ומפעולות הגוף, כולל פעולת הלב והנשימה. הוא קשור הדוקות עם "התהליך הראשוני", ובתחילה אינו מגיב לגירויים חיצוניים אלא הוא ראשוני. אין טעם לנסח את רעיון העצמי האמיתי אלא למטרה של ניסיון להבנת העצמי הכוזב, כי הוא רק מקבץ יחדיו את פרטי החוויה של החיוּת...".

ז"א, מדובר ביכולת של האדם להבין את עצמו ולהיות מחובר לגופו ולרצונותיו. יכולת זאת מתחילה להתפתח מיומו הראשון של התינוק הנולד ופיתוחה תלוי בסביבתו של אותו תינוק. אם התינוק גדל בסביבה אשר מותאמת לצרכיו, יכולת זאת תמשיך ותתפתח (למשל לאכיל אותו כאשר הוא רעב). אולם, במקרים בהם מתרחשת הפרה חוזרת ונשנת (למשל, לכפות עליו אוכל כאשר אינו רעב או לא לתת לו אוכל כאשר מבקש), עשוי להתפתח עצמי כוזב.

וויניקוט דירג את העצמי הכוזב על פני רצף של 5 דרגות כאשר בקיצוניות אחת העצמי הכוזב מתחזה לאמתי, והצופים נוטים להאמין שהוא האדם האמיתי. בקיצוניות זאת האני האמיתי מוסתר והאדם עצמו חסר הנאה מהחיים ויצירתיות. הרבה פעמים מדובר באנשים אשר אינם מחוברים לעצמם ואינם יודעים מה הם באמת מרגישים, חושבים או רוצים. רגשותיהם, מחשבותיהם ורצונותיהם מוכתבים ע"י מה שנראה כי הסביבה מצפה מהם והתחושות הדומיננטיות אותם הם חווים כוללים תחושות של ריקנות, שעמום, נתק רגשי, אוטומאטיות, העדר ספונטאניות וחופש ותפקוד טוב בתחומים חיצוניים וטכניים. זהו מצב המתרחש על פני זמניים שונים ומצביים שונים. על מנת שהאדם יוכל להתחבר שוב לעצמו, יהיה עליו לעבור טיפול בו הוא ילמד את מה שנמנע ממנו בינקותו.

בקיצוניות השנייה יש את ה"בריאות" כאשר מדובר על היכולת להתנהל בחברה וכולל נימוסים ואיפוק. ז"א, שהאדם יהיה מסוגל להסתיר את רגשותיו, מחשבותיו ורצונותיו על מנת שיוכל להיות חלק מחברה הכוללת אנשים אחרים עם דעות שונות. יחד עם זאת, אותו אדם יודע מה הוא רוצה, חושב ומרגיש רק הוא שומר זאת לעצמו.

כעת, אני רוצה להדגים זאת בתחום החלפת זוגות . האם יתכן כי אותם זוגות אשר שייכים לעולם ה- Swingers הם בעצם אנשים בריאים אשר מחוברים לרצונותיהם ותשוקותיהם? האם הם אנשים אשר מצאו דרך ליהנות מחיי סקס מגוונים ומסעירים בלי הסיכון לפרק את מערכת היחסים שלהם, וכך להתאים את עצמם על פני השטח לרצונות החברה? הרי, אם נחשוב שנייה על הרעיון של מונוגמיה, האם מונוגמיה באה לבני אדם באופן טבעי כמו שמקובל לחשוב, או שבעצם מדובר בשטיפת מוח חברתית הנועדה להעצים ולשמר את המסגרת הזוגית בכלל והנישואים בפרט? אם ניקח את עולם החי כדוגמא, ניתן לראות כי ישנם מעט מאוד בעלי חיים המתנהגים באופן מונוגמי. ולא רק זה, במחקר אשר נערך נמצא כי גם בקרב חיות אשר חיות בזוג , הצאצאים אינם שייכים לזכר.

אומנם קצת קשה להסתכל על עולם החי כדוגמא, מאחר ואנחנו רואים את עצמנו כמפותחים מהם אולם אין להתעלם מהמשותף בינינו לבנם- הצורך להתרבות ולהפיץ את הגנים שלנו ככל הניתן.

על מנת לחזק את הטענה עוד יותר, ניתן להסתכל על הסטטיסטיקה:באחד המחקרים נמצא כי 50% מהנשים בוגדות בבעליהן, ו-70% מהבעלים בוגדים בנשותיהם. בנוסף, ידוע כי גם גברים וגם נשים נוטים "לפזול" לצדדים (אפילו בשלב מוקדם ביחסים) וכי אצל לא מעט זוגות התשוקה ביחסים הולכת ויורדת ככל שהקשר מתקדם. האחוזים הגבוהים של הבגידות מעידים כי למרות שרבים רוצים לשכב עם בני זוג אחרים ואף עושים זאת, הם מעדיפים להסתיר זאת מבני הזוג שלהם. מדוע? האם יתכן כי הסיבה נתונה בחינוך שחונכנו מגיל צעיר לנאמנות? האם זאת הסיבה כי עבור רובנו המחשבה על בן הזוג שלנו מקיים יחסים עם אדם אחר מעורר בנו רגשות עזים של קנאה? הרי בסופו של דבר הנתונים מראים כי כולם רוצים וכולם עושים אותו דבר (ויתכן שאלו שלא מרגישים שהם רוצים פשוט לא מחוברים ל"עצמי האמיתי" שלהם...). אנחנו טוענים כי אנחנו מסתירים זאת על מנת להציל את מערכת היחסים שלנו כאשר בעצם אנחנו מכניסים אליה שקרים וסודות.

וזה מחזיר אותי לפתרון של סווינגרס . בעצם מדובר גם במימוש הרצונות הבסיסיים שלנו לקיום יחסי מין עם אנשים אחרים, תוך שמירה על הזוגיות ואף חיזוקה. כמובן שהדבר תלוי ביכולת שלנו להתגבר על תחושות הקנאה. הרי, ללא היכולת להתגבר עליה הדבר עשוי להזיק לקשר ואף להביא לסיומו. אולי ההבנה כי ה"עצמי האמיתי" של כל אחד מאיתנו באיזשהו מקום שואף ומעוניין בקיום יחסי מין עם פרטנרים נוספים (יש המעוניינים בכך יותר ויש המעוניינים בכך פחות- כל אחד והיצר המיני שלו) עשוי לרכך את תחושת הקנאה ולהביא להבנה כי לא מדובר ב"פגיעה אישית" או ש "אתה לא שווה מספיק " אלא מדובר בדבר טבעי- הרצון להתרבות ולגוון.